<h1>תשובות חכמי פרובינציא הלכ' גיטין סימן ע'</h1>
<h2>דף ה.</h2>
ניחא ליה להאי צורבא מרבנן דליפוק עליה קלא שיודע בטיב גיטין וקדושין הוא, ולא אצטריכא ליה, דאנן נמי מחזקינן ליה, ומטיבותיה ידענא נמי פירושא דמילתא, אי מפרשי ליה משום תנאה כשאר תנאין דעלמ' דאם נתקיים התנאי הוי גט ואם לא נתקיים אינו גט, דאנן כל תנאי מהיכא גמרי' ליה מתנאי דבני גד ובני ראובן, משמע דבכל מעשה שבעולם תלוי המעשה בתנאי בין בגיטין בין בממון, בר מתנאי כפול דמסקי' דבאומ' ע"מ לא בעינן תנאי כפול דכאומ' מעכשו דמי, ואי מקיים התנאי מתקיים המעשה ואי לא לא, מ"ה ע"מ שלא תשתי יין לעולם אין זה כריתות [גיטין פ"ג ע"ב], שכל ימיה לא תתקיים התנאי, ואם התנאי לא תתקיים המעשה בטל והיינו הגט, ולא אצטריך לן טעמא משום דהיא קשורה בו ואין מפרידן אלא המות, דההוא טעמ' לשון שיורא משמע ולא משום תנאי, אלא שרוצה לומר שלא נתרוקנה רשות לבעל וצד אישות עליה, דומיא דחוץ שאינה מגורשת משום שיורא הוי שעדין היא אשתו משום אסורא דהא פלניא דאית ליה עליה, או בע"מ נמי למאי דקס"ד [שם פ"ב ע"ב] דר' אליעזר ורבנן בע"מ פליגי וטעמיהו דרבנן דלא [דמי לכל תנאי דעלמא] דהנהו ליכא שיורא בגט הכא איכא שיורא בגט, דלגבי נשואין משויירת היא אצלו ועדין היא אשתו ורשותו עליה, והיינו טעמ' גבי פרכא דנענה ר' עקיבא ואמ' דבר אחר הרי שהיה בעלה כהן כו' [פ"ג ע"א] וקאמ' ק"ו ומה גרושה שהיא קלה אסורה בשביל צד גירושין שבה אשת איש חמורה לא כ"ש, כלומ' צד אישות שבה לגבי בעלה משום איסורא דהאי כהן אינו דין שתהא אסורה לעלמ' כלומ' דנימ' שיהא שיור לגבי עלמא שתהא אסורה להם, הכי נמי נראה שרש"י ז"ל מפ' האי טעמ' גבי לא תשתי יין לעולם, מדקא מפרש טעמ' שעד יום מותה קשורה, כלומ' והוי שיורא שהרי צד איסור עליה לגבי יין שאוסרה ורשות הבעל עליה, כלומ' שקשורה בו אישות בעלה שבמצותו היא אסורה לשתות, וא"כ דהאי היא סברת רש"י ז"ל, כל ימי חיי נמי נימ' האי טעמ' שהרי כל זמן שנמשך צד אישות בעלה עליה אסורה מכחו ועדין לא נתרוקנה רשותו, ואת אמרת דפורתא דגונדריזא הוא זה, ולדידי מעקה גדול הוא כדכתי' באוריתא או מחיצה גדולה כדאמור רבנן, וכן סברת החדושין גבי ע"מ שלא תבעלי לאבא ואביך [פ"ד ע"א] שכת' רבי' שלמה ז"ל ע"מ שלא תבעלי לפלוני אינו גט שמא תבעל דומי' דע"מ שלא תלכי לבית אביך לעולם, ומתמהי עלה איך דמה הרב לא תבעלי לפלוני לע"מ שלא תלכי לבית אביך לעולם, ושקלו וטרו, ואין להוסיף באריכותם שהכל כתוב שם, ולבסוף כתבו דעל [מנת] שלא תבעלי לפלוני לאו משום תנאה אלא טעמ' משום שיורא שהרי שיירא בין בנשואין בין בזנות, נמצא שעדין לא נתרוקנה רשות הבעל מעליה ועדין היא אשתו לגבי האי גברא שכח בעלה אסרה עליו, הכא נמי גבי לא תשתי יין ולא תלכי לבית אביך לעולם לא נתרוקנה רשותו, ואע"ג דלדידי סברא אחרינא אית לי בהאי מילתא אלא שאיני רוצה להאריך בזה ולהרכיב דברים שאינם נוגעים לכוונתנו, מ"מ דעתם אמינא לך דענין תנאי וענין שיור תרתי מילי נינהו, ואי סברת הרב דמשום תנאי מפרשינן לה, כמו שנראה לכאורה פשיטא דמלתא, לישנא דמות מפרידן ולישנא דקשורה לא מחוור ולא אתי שפיר, והתבונן ותמצא, ואם לפי דעתך אחד הוא, אני מה אעשה דאנא מדבי יהודה דדייקי לישנא אנא [עי' עירובין נ"ג ע"א], כהאי לישנא דדייקינן באגרתך דקאמרת, והיינו דקא פריך [פ"ג ע"ב] מאי שנא חיי פלוני דילמ' מיית ומקיימא ליה לתנאיה, שהרי היא יכולה לקיים לה התנאי בחייה אם תחיה אחר מיתת פלוני, ע"כ, ולא הוה לך לדידך למימ' בהאי לישנא, אלא שנתקיים התנאי כיון שמת בחייה, דמה לנו שתחיה אחריו, ובלבד שלא תמות היא בחייו, ומה תקיים עוד אחרי מותו, שהרי התנאי לא היה אלא עד חייו, אבל הכי אבעי לך למימ' שהרי נתקיים התנאי ששמרה עצמה מן היין בחייו וכשמת נתקיים ונשלם התנאי, וגם הדמיון עוד שחזקת סברתך ואמרת, הא למה זה דומה לאומ' לאשה הרי זה גטיך ע"מ שלא תנשאי אלא לאחר שתי שנים ומת בתוך הזמן הרי זו מגורשת בתוך הזמן, ע"כ, ומאי אולמיה דהאי מהאי, אוספת קמח אוספת מוי, אכתי לסברת הרב נמי בעינן לך (או) [אי] משום שיורא הוא, הא נמי (בכל) [ככל] ימי חיי הוא והוי שיורא, אבל משום תנאי הכל ניחא ומחוורתא.
וכל מה שהארכת להביא דעת הריא"ף ז"ל והרמב"ם ז"ל ודעת קצת רבוואתא בקביעות זמן ובפי' דמתני' [ע"ג ע"א] דמה היא באותן הימים, הראיתנו שעברת על כל שטת קונדריס סוף החדושין, וגם אנחנו על טוב צוארה ובעד חלונותיה נשקפנו והנאות לפי דעתנו קבלנו וערכנו, והכי פשיטא לך מה שכתבת בין שפע אמריך, ועוד שהרי אין לבטל ולא להוסיף על תנאי כמו שכתב הריא"ף ז"ל בתשובת שאלה, והר"מ ז"ל הסכים עמו משהגיע גט לידה בע"מ או במעכשו, הילכך לאו מיתתו מתירתה הכל כמו שכתוב בכתבך, ולדידי לפי סברתם קשיא האי דחזר [ואמר לה] מחולין לך דמסקינן [ע"ד ע"ב] דאינה מגורשת ומבטל תנאה דאמרי' לצעורא מכוון והא לא מצערא, הכא נמי כל ימי חיי פלוני וחייו אי הדר מחיל לה לשתות יין ומי הוי כריתות, נימ' דלצערה מכוון והא צערא א"כ אפי' בע"מ נמי אחר שהגיע גט לידה מבטל, וצריך עיון בזה לפי דעתי לדעת הני אשלי רברבי דהא דמחולין לך הלכתא היא, ויש לי סברא בהם ואיני רוצה עתה לגלותה עד שאחזור עליה הרבה פעמים, ומה שאמרת תמהתי על דמיון המראה כו', ומה אני יכול לעשות אם לעוצם מראה המראה הבהילתך, גם דניאל ע"ה נבהל אל המראה [דניאל ז'], אבל בחיי מה שהשבת(י) לא הבנתי ולא כוונתי שאמרת, וכי עניה זו לשוא תשמור ותצער עצמה מן היין כל ימי חייו, ומי יש לו סברת זה הרחמנות שמרחמין בדין, ועל מה זה נופלין רחמי זה הצער, תצטער ותשמר לעד, כיון דאמ' לה ע"מ שלא תשתי יין לעולם, אי כריתות הוי, סוף דבר לא נתישבו לי אמריך בזה כלל, ואינם יכולין ליכנס באזן, ואינם בעיני אלא כמפליגי' בדברים שאינה נקשרת בעצמה זאת הסברא, וההיא שמעתא דקרובים וחביריהם די להם לפסול עצמם לא שיבאו לפסול עדי סברותיך הכשרים שהם מתעסקין ביישובו של עולם שכלו טוב, תתענג ותתענג בדשן תשובותיך והיית כגן רטוב, קורא בשלום תורתך ומחזיקך בלבבי. יהודה ב"ר נתן הנביא.
